יום ראשון, 12 ביוני 2016

מהתערוכה: FAVORITE WORKS OF ART כ- רדי מייד, בית האמנים, אפריל 2016


 רחש בחש, 2012, אקריליק, אבקת שפכטל, חול, נסורת, אדמה, לכה, צבע תעשייתי עפרונות ודיו על בד 160X120

 משוואה, (swann's way )2012, טכניקה מעורבת על עץ לביד, 120X160

 היתרון הקדוש של השיר, 2012, טכניקה מעורבת על עץ לבוד, 120X160

 עוד ועוד, 2012, טכניקה מעורבת על עץ לבוד, 90X90

 ועוד, 2012, 90X90, טכניקה מעורבת על עץ לבוד

 המילים מגרדות, 2012, 40X30, טכניקה מעורבת על בד

 מלאך-ציפור, 2011, 40X30 טכניקה מעורבת על בד

 המקל,2014   טכניקה מעורבת על בד, 35X22

הפרעה בהמשכיות, 2015-2016, אבקת שפכטל, אקריליק, שמן, גרפיט, פסטל שמן וצבע תעשייתי על קנבס, 140X110

יום שלישי, 13 במאי 2014

"על השכחה" 2013

 רעד, 2013, אקריליק, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת ודיו על עץ לבוד, 160X120

 לוחות, 2013, אקריליק, פנדה, גירים, שפכטל, חול, נסורת, צבע תעשייתי ופחם על עץ לבוד, 150X113

  עורגת על הרווח שבין החיים למוות, 2012, אקריליק, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת ועפרונות על עץ לבוד, 160X120

 התכווצות, 2013, אקריליק, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת ופחם על עץ לבוד, 160X120

 כל המרסל שבעולם, Tous les Marcels du monde)), 2012,  אקריליק, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת, אדמה ועפרונות על עץ לבוד, 160X120

 שבר, 2013, אקריליק, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת ודיו על עץ לבוד, 160X120

 הולך וקטן, 2013, אקריליק, שמן, צבע תעשייתי, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת ועפרונות על עץ לבוד, 160X120

 סירה, 2011, אקריליק, פסטל שמן, פסטל יבש, אבקת שפכטל, חול, נסורת, נייר משי, עפרונות ודיו על קנבס, 200X180

 לופט גשפט, 2012, 60X60

רווח, רוח, חור, 2012, 60X60

 יש רווח, 2012, 60X60

יום שני, 15 בפברואר 2010

"IT'S TRUE / איצטרובל", 2010 - טכניקה מעורבת על קנבס

איצ טרו - אצטרובל, 2010, 30X30 

IT'S TRUE BALL, 2010, 35X435


IT'S 2010,89X130, מתוך הסדרה IT'S TRUE-אצטרובל, טכניקה מעורבת על קנבס

 2010, 60X80

סדרה: "אשה וילד", 2010 - טכניקה מעורבת על קנבס

אשה וילד 2, 2009, טכניקה מעורבת על בד, 70X100


אשה וילד 3, 2009, טכניקה מעורבת על בד, 70X100


אשה וילד 4, 2009, 60X80


אשה וילד 10, 2009, 40X40


אשה וילד 8, 2009, 25X25


 אשה וילד 9, 2009, 25X25




אישה וילד
האישה הזאת,
היא רצה,
היא רצה כל הזמן,
הילד איכשהו מחובר לה ליד,
הוא רץ אחריה,
או נגרר אחריה,
או נסחב אחריה,
או מובל.
בכל אופן הוא מחובר.
גם כשהיא רצה, או הולכת, מפלסת דרכה,
והיד מתוחה מאחוריה, רחוקה מהגוף שלה,
בקצה,
בכל זאת הילד מחובר,
תפוס.

כך שבעצם הוא חלק ממנה,
מן הארכה כזאת של הגוף שלה,
של הישות שלה,
מן המשך.

ולא,
הילד לא סכמטי,
הוא ישנו,
והוא קליל,
או מייחל,
או תלוי,
אבל
זה לא
הופך אותו לחסר אישיות.

אישה
וילד
ביחיד.

אביבית בלס ברנס, דצמבר 2009
©אביבית בלס ברנס

יום חמישי, 21 במאי 2009

ספרים - רישומי דיו וטוש, 1998


נוף, 1998

 מציאה בורחת, 1998



 כתם, 2000, דיו ועיפרון

 כפתור ופרח, 1994, טכניקה מעורבת

 גלגל ברוח, 1995

 השפם של החתול במגפיים, 1994

 שיחה, 1998


קופסאות סוד, פיסול בטכניקה מעורבת, 1998


 בשבח הקו, 1998

 רחוק מדי, 1998


 ת. הסתכלה, 1998



 כותנה ותפוחי אדמה, 1998



 קופסת הכתר, 1998

רישום וקולאז' (עפרון, דיו ,פחם וקולאז' על נייר), 1995-2000

כתמים, 1994



NU, 1994

הסתגלויות, 1994

יום ראשון, 1 במרץ 2009

צילום ורישום - Photography and drawing, 2004 - 2007

הבית ברחוב טשרניחובסקי, 2007

הספרים ואני 2, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'


ארץ, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'


איפה העוגה?, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'

אור, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'


הכביש של רש"י, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'


מכותרת לכותרת, 2007, צילום ורישום, 30X20 סמ'




הבית ברחוב טשרניחובסקי


רחוב
רחוב צר וארוך,
נשפך אל דיזינגוף
זורם לאלנבי,
עמוס, צפוף, רועש.
בדרך לדיזינגוף שני בתי ספר אחד מול השני: "טשרניחובסקי" מצד ימין, "יוסף הגלילי" מצד שמאל. "טשרניחובסקי בכחול, "יוסף הגלילי" בסגול.
לא ידעתי למה רשמו אותי ל"טשרניחובסקי" ולא ל"יוסף הגלילי". אולי מפני שגרנו באותו צד של הרחוב, אולי מפני ש"טשרניחובסקי" היה כחול...
גרתי בבית בטשרניחובסקי, למדתי בבית הספר "טשרניחובסקי". שניהם באותו הרחוב ובינהם כ-300 מטר עם הכביש של רש"י לחצות.
שם בפינת הרחוב היה יעקב הסנדלר דופק בפטיש על סדן כל היום, ומהבית ממול היה ישו המשוגע פורץ לפעמים לרחוב וזועק: "הרגו אותו! הרגו אותו!" והורים קטנים רצים אחרי הבן המגודל ומנסים להחזירו הביתה.
עוד בשורות על הרג ורצח היו ברחוב. מוכר העיתונים מעריב וידיעות אחרונות הכריז מדי יום בצעקות: "מריב! אידיוט! רצחו אותה! חנקו אותה!" והאנשים מזדרזים לקנות כדי לדעת במי המדובר.
בדרך לאלנבי, בצד השני של הרחוב, היתה הספריה. לימים הפכה לחנות למכשירי כתיבה, ולימים אחרים למספרה ולחנות בגדים. אך פעם היתה זו ספריה שכל קירותיה מכוסים ספרים ישנים, עם דפים צהובים וכריכה חומה. מבחוץ נראו כולם אותו הדבר, ומבפנים כל אחד עולם ומלואו.
אהבתי ללכת לשם. הספרנים, זוג זקנים נחמדים שאהבו לראות אותי כי אהבתי לקרוא, היו מתאמצים למצוא לי ספרים שטרם קראתי. עם ארבעה ספרים הייתי יוצאת ובדרך כבר קוראת רבע ספר... והספר שנפתח על דפיו השחמחמים מלאי הכתמים ומדיפי ריח מתוק ומר של ספר ישן, סיפר וסיפר לי נפלאות אין קץ.
הבית בטשרניחובסקי היה מלא תמונות, פסלים, צילומים, תיקיות, עיתונים, וספרים, ספרים רבים. מדפים, כונניות, ספריות מסוגים שונים, הקירות היו מכוסים עד תום, המדפים כורעים תחת העומס, מתעגלים מכובד, נושאים בעול.
שלא כמו בספריה שברחוב, בבית כל הכריכות היו בצבעים שונים, עם אותיות בגדלים שונים ובשפות רבות ויצרו תמונת ענק ססגונית ופטפטנית. יכולתי להסתכל בה שעות, פשוט לשבת מול הספריות ולהביט, לדלג מכותרת לכותרת, משפה לשפה, מצבע לכתם, לקו, לצורה, להיתפס למלה ולמצוא לה משלימה במדף שמעל או מתחת. תמונת נוף מורכבת בתוך מבנה של קוי אורך ורוחב, מקרינה שפע של ידע ומידע, מציעה אינסוף אפשרויות הרכבה ומשרה המון ביטחון.
אמי נוהגת לומר שבית בלי תמונות על הקיר הוא בית ערום. ואני, למרות תרומתי הצנועה למאגר התמונות בעולם, לא בוחלת בקירות לבנים חפים מתמונות. אולם בית ללא קיר אחד לפחות מצופה בספרים, הינו בית ערום ומשמים. גם ספרים בתוך ארונות עם דלתות זכוכית מעוררים בי תחושת חידלון. אותם ספרים מוגנים, חנוטים, מוצגים לראווה כחפצים מוזיאליים, כלומר בלתי מושגים, שלא ניתן לגעת בהם, סתם לגעת, למשש, להריח, לפתוח, לדפדף, לשאוב משפט, מלה או צורת אות ולדחוס בחזרה, בקושי, לצפיפות מקום מושבם.
כך, ספרים לא צפופים הם מקור לרחמים. מדף גדול עם מספר זעום של ספרים שמחוסר תמיכת אחיהם בצדדים, הם מתחלקים לחצי שכיבה בין קישוטים שונים, פשוט מעורר בי חמלה.
במלחמת המפרץ אטמו הורי את חדר העבודה של אמי שקירותיו היו כמובן מכוסים ספרים מכל עבר. אמי טענה שרבים הסיכויים שייפגעו ממפולת של ספרים על ראשם מאשר מטיל אויב. בזמן האזעקות ישבו על הרצפה, שעונים על הדלת שהיתה המקום היחידי בחדר, שעליו או מעליו לא היו ספרים.
הבית בטשרניחובסקי התרוקן מספריו, שופץ והושכר.
הספרים עברו לדירה חדשה בבניין מודרני. בדירה החדשה מצוי חדר אטום, עם קירות בטון ודלת פלדה. את החדר הזה הפכו הורי לספריה. הוא צופה כולו במדפים עם ספרים. קוביה וקירותיה ספרים. משהו כמו בית השוקולד והסוכריות ב"עמי ותמי". אם פעם ישמש החדר הזה כחדר אטום, אז משעמם לא יהייה שם, בחדר האטום, המצופה מטעמי ספרים.
חדר אטום אך כל כך פתוח....
כל ספר הוא דלת
חלון
שביל
שער
למסע אינסופי בעולמות אחרים
חסרי גבולות
רבי שפות
חובקי זמנים.


אביבית בלס ברנס, פריס 2004 ©אביבית בלס ברנס